“שמור נא עלינו”

“שמור נא עלינו כמו ילדים ,שמור נא ואל תעזוב “(בצלאל אלוני ).

זאת זעקתינו מזה שנים וכל חיינו כעם , ישראל נערכת לימי הנצחה וזיכרון ולאחריהם ימי גאווה ושמחה על עצמאותינו כעם, עם עם חינוך לשאיפה , לתקוה ולקיום , עם שגאה מאד בדגל שלו , חיילים שמגנים בגופם על הארץ , אזרחים ששולחים את ילדיהם להלחם על המולדת ,

אז מה בסך הכול כולנו רוצים ? לחיות את חיינו בשקט ובשלוה , לגדל ילדים להצלחה , לספר להם שהגענו לארץ המובטחת אל המנוחה והנחלה

ואז… זה שוב קורה , שוב אסון בקירבינו שוב אנחנו מאבדים עוד אחת משלנו .

הילה בצלאלי (18/04/2012 ) נקטפה בדימי ימיה , הילה קיוותה וחלמה כל חייה להישתתף בטקס ערב  יום העמצאות ולהניף בגאוה את דגל הרפואה, אשר הציג בגאוה את המקום בו שירתה כקצינת ארגון רפואה בחטיבת בקעת הירדן.

כאשר שמעה משפחתה את גודל האסון מיהרו לעדכן את כלל חבריה ומכירה של הילה , הם ביצאו זאת באמצעות הודעה בפיסבוק, הודעה, סטטוס בלשון כולם , לי אישית זה בילתי נתפס , אותו דף בפיסבוק אשר שעה קודם לכן שיתפה עם כולם את התמונה הראשונה שלה עם דגל הרפואה  , שעה של אושר על הזכות להיות חלק בטקס זה , שעה שלעולם לא תחזור עוד …

צילום: יוסי זילברמן, חדשות 2

וכל זה למה? מדוע זה קרה ? האם בגלל רשלנות ? חוסר תשומת לב? ולמה , למה דווקא הילה ? אילו שאלות שככול הנראה יהיה קשה לנו לענות עליהם

סיבות הארוע וחקירת התמוטטות גשר התאורה נבדקות היטב ע”י צוות חוקרים של המשטרה .

הילה ,  אבל משפחתך הוא אבל לכולנו .

יהי זכרך ברוך !

 

 

 

 

  

תגיות: ,

עלינו rotem